גזר דין בתיק ת"ד 3662-12-11

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, התנהגות שגרמה חבלה לגוף ונזק לרכוש, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.

לפי העובדות בהן הודה הנאשם, בתאריך 5.9.09, סמוך לשעה 13:30, נהג ברכב כשהוא לא מורשה כלל לנהיגה, בדלית אל כרמל לכיוון המוחרקה, והגיע לצומת המוחרקה. אותה עת, במקום זה, משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת הנאשם, חצה את הכביש בתוך מעבר החצייה רוכב אופניים, אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החצייה. הנאשם נהג ברכב כשהוא, כאמור, בלתי מורשה לנהיגה, לא שם לב לרוכב האופניים שחצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בו. כתוצאה מכך, נחבל רוכב האופניים, נזקק לטיפול רפואי ונגרם נזק לאופניים ולרכב הנאשם. באותו מעמד, נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח, וגם ללא רישיון רכב תקף.

על הנאשם הוגש תסקיר שירות המבחן, אשר סקר את נסיבותיו האישיות ואת התייחסותו לעבירה. מהתסקיר עולה, כי הנאשם סובל ממום לידה, אשר מתבטא בבעיות לב, כליות ושמיעה, וכן היעדר פרופורציה בגודל של הכתף. שירות המבחן התרשם מבחור צעיר, עצבני, אשר חווה בדידות ותסכול, וחש תחושה חזקה של נחיתות, ומגיב באופן אימפולסיבי. בהתייחסו לעבירה הנדונה, ביטא הנאשם אחריות פורמלית בפני שירות המבחן לביצוע, קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם ממזער את חומרתה ואת משמעותה ביחס אליו, הוא מתקשה להתבונן בחלקו ובהשלכות התנהגותו הפוגענית, מציג עמדה קורבנית בפני שירות המבחן, וטען שמערכת החוק מחמירה עמו ולא מתחשבת במצבו. שירות המבחן מציין, כי התרשם מאדם בעל דימוי עצמי נמוך וכוחות דלים עקב תחושת שונות ורגשי נחיתות, אשר אינו מצליח להתמודד עם מצבים שונים, דבר אשר מביא אותו לתגובות אימפולסיביות וקושי לווסת את התנהגותו. עוד צוין, כי הנהיגה ברכב כנראה מהווה עבורו יתרון להפגת מתחים, אך ללא התערבות טיפולית במצבו, קיים חשש להסתבכות חוזרת עם החוק, ברם, הנאשם לא ביטא כל נזקקות טיפולית, ההפך מכך, הוא דחה צורך כזה, והתנגד להפנייתו לטיפול. סיכומו של דבר, התרשם שירות המבחן, כי נוכח קווי אישיותו של הנאשם, קיים בסיס להסתבכות חוזרת, מה גם שהנאשם ציין בפני שירות המבחן, כי ללא רישיון נהיגה, הוא יתקשה.

העבירות אותן עבר הנאשם הינן עבירות חמורות, מדובר במי שאינו מורשה כלל לנהיגה, חרף זאת, אחז בהגה, נהג ברכב, פגע בהולך רגל שפסע בתוך מעבר חצייה עם אופניים, גרם  לו לנזקים ולפגיעות גופניות. הסיכון הנשקף מהנאשם הוא סיכון גבוה ביותר, שכן, כלל לא הורשה לנהוג ברכב, סיכון זה התממש במקרה דנן, בתאונה המפורטת בכתב האישום, שבאחריות לגרימתה הודה הנאשם.

תסקיר שירות המבחן מוסיף ומחדד את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, אשר בשל נסיבות חיים שונות שמפורטות כאמור לעיל, גורמות לו להתנהג באופן אימפולסיבי, חסר מעצורים, כאשר הוא מתקשה לווסת את רגשותיו, חומרה יתרה יש בכך שהנאשם אף לא מחובר לחומרה הנובעת ממעשיו, להשלכות מעשיו, ולא רואה באירוע חומרה כלשהי - ההפך, הוא נוטה להשליך את האחריות על החברה, על מערכת החוק, ואף טוען כי מערכת החוק מחמירה עמו, לא מגלה התחשבות כלפיו.

עפ"י עיקרון ההלימה, שהינו העיקרון המנחה לאחר תיקון מס' 113 לחוק העונשין, יש להשית על הנאשם עונש ההולם את חומרת המעשים. פסיקתו של ביהמ"ש העליון מחייבת השתת עונשים מרתיעים על מנת למגר את נגע תאונות הדרכים, שפשה בארצנו. התנהגותו של הנאשם מבטאת זלזול מוחלט בשלומם של אחרים, בחוק, שכן מדובר, כאמור, במי שנטל את ההגה לידיו מבלי שהוא כלל הורשה לנהיגה.

מתחם הענישה נוהג בעבירות  מסוג זה, כאשר תוצאתן היא פגיעה בהולך רגל וגרימת חבלות נע בין מאסר בעבודות שירות עד למאסר בפועל, כשבצדן עונשי פסילה ממושכים.

לקולה זקפתי את נסיבות האישיות המיוחדות של הנאשם, המגיע מרקע סוציו-אקונומי קשה, בעיקר לקחתי בחשבון את מצבו הרפואי הלא-פשוט, את העובדה שהוא בחור צעיר, בן 21 וחצי.

בנוסף, התחשבתי בכך שלנאשם 9 הרשעות בלבד, רובן מסוג ברירת משפט, אין בעברו הסתבכות דומה. לפיכך, ולאור הכלל, אין עונשין בטרם מזהירין, לא ימוצה הדין עם הנאשם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני פוסל אותו מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים. הפסילה תיכנס לתוקפה היום, 15.1.13, שעה 17:00.

2.         אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

3.         8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא ינהג ללא רישיון נהיגה ו/או לא ינהג בזמן פסילה ולא יעבור עבירה על תקנה 144 ו/או לא יעבור עבירה של התנהגות שגרמה חבלה לגוף ונזק לרכוש.

4.         קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים רצופים, פיגור בתשלום יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מידי.

5.         רישיון הנהיגה הופקד בתיק ביהמ"ש.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום  לביהמ"ש המחוזי.

ב"כ הנאשם:

(מתפרץ בטרם סיום גזה"ד) אבקש עיכוב ביצוע.

החלטה: